אבי גבאי מסביר מדוע עזב את ממשלת נתניהו

לאורך 69 שנות קיומה של המדינה כיהנו בתפקידי שרים מאות פוליטיקאים. לאורך השנים היו מעט מאוד מקרים שבהם פוליטיקאי עזב את תפקידו על רקע אידיאולוגי, ובפרט זהו המצב בשנים האחרונות, כשבמקרים מסוימים שרים מביעים ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה אולם נצמדים לכיסאם (כפי שלמשל ב-26.10.2004 איים בנימין נתניהו, אז שר האוצר בממשלתו של אריאל שרון ז"ל, כי יתפטר אם תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה תוגש לאישור הכנסת – אולם לבסוף הצביע בעד ההתנתקות ונשאר בממשלה).

אבל יש גם מי שמבחינתו ערכים קודמים לכבוד ואינו מוכן להיצמד לכיסא בממשלה כשזו סוטה מדרכה – זהו השר להגנת הסביבה לשעבר אבי גבאי, שעזב את ממשלתו של בנימין נתניהו באביב 2016. למידע נוסף על אבי גבאי לחצו כאן.

הדחת משה יעלון מתפקיד שר הביטחון – מהלך ציני ומסוכן

בחודש מאי 2016 החליט בנימין נתניהו להעביר מתפקידו של שר הביטחון משה יעלון כדי לפנות מקום לאביגדור ליברמן.

אמנם זכותו של כל ראש ממשלה להחליט מי יהיה שר הביטחון בממשלתו, אולם ההחלטה של נתניהו זכתה לביקורת רחבה מאוד, ולא רק מהאופוזיציה, וזאת לנוכח הניסיון הרב של יעלון, בין השאר אחד הרמטכ"לים הטובים ביותר של צה"ל, ולנוכח החשיבות הרבה לכך שבתפקיד הרגיש יכהן אדם בעל ניסיון ואחריות.

גם הציבור, אגב, היה נגד ההדחה החפוזה של יעלון, וכך למשל בסקר שנערך אותם ימים הצהירו 50% מהנשאלים כי יעלון הוא המתאים ביותר לכהן כשר הביטחון לעומת פחות מ-30% שנתנו אמון באביגדור ליברמן.

השר גבאי הגדיר את המהלך הפוליטי בבסיסו של נתניהו כ"צפרדע שלא יכולתי לבלוע". אמנם באופן כללי אין שום סיבה לבלוע צפרדעים, אבל במקרה הזה על אחת כמה וכמה מדובר באקט מסוכן שעלול להרחיב את השסע בעם ולהוביל להקצנה של המדיניות הממשלתית.

מאחר שעוד קודם לכן הייתה לשר גבאי ביקורת לא מועטה על התנהלות הממשלה, ובפרט על מתווה הגז שלפי גבאי – ולא רק הוא, כמובן – מעניק לחברות הגז מתנות יקרות ערך על חשבון הציבור הישראלי, הוא הבין שאין מנוס אלא להתפטר מתפקידו ולצאת לדרך פוליטית חדשה.

הקושי האמיתי לעזוב את המשרד להגנת הסביבה

מבחינת אבי גבאי הקושי האמיתי בעזיבת תפקידו כשר להגנת הסביבה היה חוסר היכולת להשלים מהלכים חשובים אותם התחיל ושלהם הוא מייחס חשיבות עצומה (אם כי בהחלט ייתכן שהוא יזכה להשלים אותם בעתיד הקרוב, שכן כאמור הוא לא עזב את הפוליטיקה אלא חבר למפלגת העבודה).

בעיקר השקיע גבאי מאמצים רבים כדי להעתיק את מיכל האמוניה ממפרץ חיפה – שם הוא מהווה סכנה בטיחותית וביטחונית גם יחד למאות אלפי בני אדם – אל אזור שאינו מיושב בצפיפות בנגב, וכן קידם מהלכים חשובים רבים אחרים לטובת הסביבה ובעצם לטובת כולנו, שהרי רווחת בני האדם תלויה במידה רבה במצבה של הסביבה הפיזית שלנו.

הצעד הבא של אבי גבאי

לאחר שעזב את ממשלתו של בנימין נתניהו, חבר גבאי למפלגת העבודה – מפלגה שלה זכויות רבות בהקמת מדינת ישראל ובהפיכתה למדינה מודרנית ומתקדמת, ושגם כיום פועלים חבריה רבות למען רווחת כלל האזרחים ובפרט למען האוכלוסיות המוחלשות.

במפלגת העבודה מצא גבאי שותפים רבים לדרך ובפרט לאמונה כי חובתו של כל פוליטיקאי להתנהל ביושרה וביושר, ולא לקדם את האינטרסים האישיים שלו אלא את אלה של כלל אזרחי המדינה. ביחד עם כוחות חדשים שהצטרפו למפלגה הוותיקה ובהם למשל האלוף במיל' יום טוב סמיה, ועם חברי כנסת מוכשרים שכבר הוכיחו את עצמם כמו למשל שלי יחימוביץ', אראל מרגלית, יוסי יונה וסתיו שפיר, אין ספק שגבאי עוד יתרום רבות למדינת ישראל ולאזרחיה.